ברק של טיטניום דו חמצני
הגורמים העיקריים המשפיעים על הברק של פיגמנט טיטניום דו חמצני לאחר היווצרות הסרט הם גודל החלקיקים ופיזורו. אם גודל החלקיקים של טיטניום דו חמצני עדין מאוד וניתן לפזר אותו באופן שווה לתוך הצבע, הסרט יהיה שטוח וחלק, והברק יהיה טוב. להיפך, אם גודל החלקיקים של טיטניום דו חמצני גס מדי, סרט הציפוי מחוספס, הברק יקטן ויהיה לו גוונים אחרים וגוון כהה יותר לאחר הצביעה.
ברק של חפץ הוא היכולת של חומר להחזיר אור המוקרן אליו, ככל שההשתקפות חזקה יותר, כך הברק גדול יותר. בפועל, פיגמנטים הם רק אחד ממרכיבי הציפוי. הפיגמנט עצמו אינו מבריק, סרט הציפוי מבריק, אך בפועל השפעת מאפייני הפיגמנט בייצור קובעת את ברק סרט הציפוי. לטיטניום דו-חמצני יש החזר גבוה, קרוב לתחמוצת המגנזיום הסטנדרטית המוכרת ויכולה להגיע ל-96 אחוז - 98 אחוז מתחמוצת המגנזיום הסטנדרטית. מכיוון שלטיטניום דו חמצני יש גם אטימות גבוהה וגם רפלקטיביות גבוהה, לחומר שנצבע על ידו יש גוון חד.
למרות שההערכה של ברק של ציפוי אינה אובייקטיבית לחלוטין, בדרך כלל יש מתאם סביר בין הדירוג החזותי שנעשה על ידי צופים שונים. כאשר דנים בתצפיות חזותיות של ברק, נמצא לעתים קרובות שהברק מוערך תוך שימוש לפחות באחד מהתנאים הבאים: 1. בהירות התמונה (העיניים על התמונה הכוזבת מאחורי הלוח); 2. נראות או מראה המשטח (עיניים על פני הלוח); 3. בהירות ניגודיות של התמונות הבהירות והכהות. השמירה על הברק והברק המקוריים מדורגים על ציפויים שנחשפו לאור שמש חיצונית או להזדקנות, והחזרה משקפת נמדדת בדרך כלל באמצעות מכשיר בזוית אחת או כמה זוויות של אור בולט.
בעיקרו של דבר, ברק הוא תכונה של חומר הבסיס של השרף. עם זאת, כדי לזהות את הברק של חומר הבסיס, יש צורך להימנע מחלקיקי פיגמנט (המכונה לעתים קרובות חלקיקים) בסרט הצבע המספיקים כדי לייצר חספוס פני השטח. הבחירה בדרגה הנכונה של טיטניום דו חמצני, הניסוח הנכון של פיזור הפיגמנט, שיטת השחזה הנכונה ושלב טחינה מתוכנן היטב הם תנאים הממלאים תפקיד מרכזי בהשגת רמת הברק הסופית.
